את הרומן שלי עם קרוספיט התחלתי לפני שנתיים וקצת, ומשם כל השאר היסטוריה.
הגעתי עם עודף משקל, עם אפס סיבולת אבל עם הרבה כוח רצון ומוטיבציה.
האימון ניסיון שלי היה כלכך מחריד, שעד היום אין לי טיפת מושג מה גרם לי להישאר 😂 אולי זו האווירה שיש בבוקס, הקהילה, החברויות והצחוקים בכל אימון ואימון.
כמו לכל מתאמן, גם אני ידעתי תקופות טובות יותר ותקופות שקצת פחות. תקופות שמורידים במשקל גוף, מתאמנים 5 פעמים בשבוע, מעלים משקלים באימונים ואוכלים מסודר, כשהכל מתוקתק ודופק, או תקופות שהמשקל קצת יותר מעיק, בקושי מגרדים את ה3 פעמים בשבוע של אימונים ואוכלים הכל.
אבל הכי חשוב, שבכל תקופה, טובה יותר או פחות, יש לי על מי לסמוך ויש לי בית להגיע אליו.
אני חייבת תודה ענקית לכל המאמנים בבוקס- דורון, אלינה, אורי, סיון ואביב. אתם מדרבנים אותי, מרימים, מעודדים, דוחפים ולפעמים אפילו קצת מציקים, אבל אני יודעת שהכל נעשה מהלב וממקצועיות שאין שנייה לה!
הבוקס הזה הפך אותי לאדם טוב יותר, חזק יותר, לאדם שמאמין בעצמו וביכולות שלו.
לפני הקרוספיט, לא חשבתי שאהיה מסוגלת להרים משקלים כאלו. הייתי מסתכלת על מתאמנים אחרים ואומרת ״אני? צריכה לעשות את זה? לא יקרה״. ואז קרה- 50 קילו, 60 קילו, 70 קילו... מי היה מאמין?! לקפוץ בחבל, לעלות מתח ולעשות עמידת ידיים היה בגדר חלום רחוק, והנה, אפילו זה קרה ממש לאחרונה. כיף לי להיות במקום שאני יודעת שהבלתי אפשרי לא קיים בו.
אחרי שהכרתי את הקרוספיט, ובעיקר את קרוספיט סופרדרייב, אני יודעת שלעשות ספורט אחר כנראה לא יקרה מבחינתי כיום. לא כי אני לא יכולה, אלא כי אני לא רוצה ☺ מצאתי את המקום שלי, בית שני שלי. תודה על הכל, מפה אני ממשיכה רק לעלות 💪🏻